כילד בסוויארוויל, טנסי, סנטה שלי לבש חולצת פלנל אדומה וסרבל ונהג טנדר ירוק. שבועות לפני חג המולד, 11 אחי ואני היינו יושבים על הגבעה ליד ביתנו ומחכים לפלטשר, מתנדב בכנסייה המתודיסטית המקומית והשר ד"ר רוברט פ. תומאס, שהיה גם רופא המדינה. ידענו שהוא יופיע בקרוב עם השברולט שלו עמוס סלי פירות, סוכריות ומתנות לחג המולד. הוא היה איש קטן ושמנמן עם בטן גדולה ואני זוכר שחשבתי, "ובכן, הוא לא באמת בחליפה אדומה אבל הוא עדיין נראה קצת כמו סנטה!"
סטלה (משמאל, ידיים על המותניים) עם סבא וסבתא, בני דודים ואחיה, כולל דולי (שורה אמצעית, מימין).התחלנו להיות בתצפית לקראת בואו של פלטשר. זה נמשך ימים עד שאחד מאיתנו הבחין בטנדר הירוק שלו ומיהר לחזור לבית עם החדשות. "הנה באה פלטשר!" היינו צועקים בראש ריאותינו כשראינו אותו עולה על הכביש. הציפייה הפכה אותה ליותר מרגשת וקסומה.
פלטשר לא נתן לנו צעצועים מסורתיים כמו בובות. המתנות שלו היו בעיקר ספרים (החביבים עלי) ופריטים חינוכיים, ואני מאמין שזו אחת הסיבות שכולנו אהבנו לקרוא כל כך. כמו רוב הילדים, היינו באופן טבעי סקרנים; ספרים הזינו את הרצון הזה לידע.
סטלה ודולי במסיבת פרסי אמי, ספטמבר 2017גם היום הניחוח של קופסת עפרונים חדשים לגמרי מחזיר אותי מייד. אתה לא יכול לדמיין כמה שמח עשה לי ספר צביעה משלי, אלא אם כן אתה גדל כמו שעשינו. רק לנשום ארומה של תפוזים ותפוחים ולחפור בקופסאות מקלות ממתקים עם פסים אדום-לבן היה חג המולד עבורנו.
פלטשר התבגר גם הוא עני. זה בטח העניק לו הנאה כזו לצפות בפרצנו הנרגשים כשהוא מסר את סל הבושל המלא באוכל וצעצועים.
איש מעולם לא יגדל ללא עזרה ואף אחד לא צריך להיות מחוסן מפני שמחת הנתינה. אנשים נדיבים כמו פלטשר עושים הבדל עצום בחייהם של ילדים פעורי עיניים בחג המולד. לא ראיתי את פלטשר ולא הזדמתי להודות לו מאז שהייתי ילד, אבל בקצרה, שיתוף בסיפור הזה הוא הדרך שלי להודות לו. שתהיה תזכורת לכולנו שפעולת החסד הקטנה ביותר יכולה להשפיע לכל החיים על אדם אחר.
אני אהיה אסיר תודה לנצ'ר. אני בן 68 ולא עבר חג מולד אחד שאני לא זוכר את טוב לבו ועושה כמיטב יכולתי כדי לשלם את זה קדימה בדרך כלשהי. זה מה שקשור לי חג המולד: להיות אסיר תודה ולהפיץ אהבה.
חיבור זה הוא חלק מסדרה, "חג המולד החביב עלי", הכוללת סיפורי זיכרונות חג אהובים ומסורות של סופרי אורחים מיוחדים. כדי לקרוא את האחרים, לכו לכאן.
